פירוש המילה היפנית שיאצו (Shiatsu) הוא לחץ של אצבע. השיאצו התפתח ביפן בתחילת המאה ה-20, תוך שהוא מתבסס על העיסוי הסיני, האנמה (Anma), ועל הרפואה הסינית. בשלב מאוחר יותר, מאסטר שיזוטו מסונגה (Shizuto Masunaga) פיתח את שיטת השיאצו לאבחון וטיפול באמצעות אנרגיה (צ’י) ומרידיאנים (מסלולי אנרגיה הזורמים בגוף) וכך נולד הזן שיאצו.

הטיפול בשיאצו פותח חסימות, משחרר את האנרגיה התקועה בגוף, מאזן אותו ועל ידי כך משקם את התחושה והבריאות הכללית.
בטיפול בשיאצו משלבים לחיצות מסוגים שונים (עם האגודלים, עם כף היד, המרפקים, האמות והברכיים) יחד עם הנעת מפרקים ומתיחות.
בזמן טיפול השיאצו עובדים על כל חלקי הגוף, תוך כדי התמקדות, במידת הצורך, באיזור מסויים בגוף. השיאצו עובד על הנעת האנרגיה (צ’י), מחזור הדם ומחזור הלימפה בגוף בו-זמנית.

כדי להגיע למקסימום טווח תנועה ולהזזה נוחה של המטופל, הטיפולים מתקיימים בלבוש ארוך, מלא ונוח (כמו טריינינג, חולצת טריקו וגרביים) בדרך כלל על גבי ה”טטאמי” (משטח מזרנים).

לטיפול בשיאצו מגיעים כשחשים ברע, תפוסים, חסומים וכשיש בעיות אחרות, אך גם כשרוצים להתפנק ולהרגע.
טיפול השיאצו מתאים לכלל האוכלוסייה, לרבות ילדים, קשישים ונשים בהריון.
החוזקה של השיאצו היא בהיותו רפואה מונעת, כדי לתחזק את הגוף, לנקות רעלים וחומצות שהצטברו ולפזר חסימות.

הוכשרתי לטפל בשיטות שיאצו שונות: נמיקושי, זן שיאצו, קיו שיאצו ואמפוקו.