אחד מכל 10,000 אנשים ביום נוקע את קרסולו. לרוב מדובר באנשים צעירים, שנקעו את רגלם בעת פעילות ספורט ופנאי. כמחצית מהנקעים בקרסול קשורות למשחק כדורסל, ומעט פחות משליש קשורות לכדורגל. 28% מהנקעים מתרחשים בזמן ריצה.
יכולת התנועה של הקרסול יחד עם נשיאת משקל כל הגוף, חושפים אותו, יחסית לשאר מפרקי הגוף, לעומסים חריגים שעלולים להתבטא בפגיעות אורתופדיות רבות. הקרסול מחבר בין השוק לכף הרגל ולמעשה הוא נושא בכל צעד וצעד את כל משקל הגוף, כשבו זמנית, על הקרסול ומפרקי כף הרגל הנוספים להשתתף בהנעת הגוף ולהתאים עצמם לצורות הקרקע השונות. בשל התפקודים הללו והעומסים המוטלים עליו, נדרש מן הקרסול להיות מפרק חזק ויציב (דבר המושג על ידי מבנה עצמות המפרק, השרירים והרצועות), אך זה גם מה שהופך אותו למאוד פגיע, ולכן הוא נוטה להיפגע יותר מכל מפרק אחר בגוף. כ-90% מהפגיעות
הטראומטיות בקרסול מתבטאות כנקע.
המבנה האנטומי של מפרק הקרסול
מפרק הקרסול הוא מפרק מסוג ציר, המאפשר כיפוף כף הרגל כלפי מטה (פלקסיה פלאנטרית) וכלפי מעלה (פלקסיה דורסאלית). הפלקסיה הדורסאלית מתאפשרת על ידי השרירים:Tibialis anterior וה- Extensor Digitorum Longus. הפלקסיה הפלאנטארית מתאפשרת על ידי שריר ה-Gastrocnemius ושריר ה-Soleus. שני שרירים אלה הינם גדולים ובעלי עוצמה, הממוקמים בצד האחורי של השוק ומתאחדים לגיד משותף, גיד אכילס, דרכו הם נאחזים בחלק האחורי של עצם העקב (Calcaneus). התנועות פנימה והחוצה של מפרק הקרסול מתאפשרות על ידי שיתוף מפרק עצם העקב (Calcaneus), עם עצם הקרסול (Talus).
בחלק האמצעי של הקרסול ממוקמת רצועת דלתא (Ligamentum collaterale mediale articulationis talocruralis; Ligamentum deltoideum). רצועת הדלתא הינה רחבה וחזקה. היא נאחזת בפטישון התיכון של השוקה ומתפרסת לכיוון מטה, בצורת משולש (ומשם שמה)לעצם העקב (Calcaneus), לערקום ולעצם הסירה (Navicular).
בצידו של הקרסול ישנן שלוש רצועות המחברות בין הפטישון הצידי של השוקה לערקום ולעצם העקב: רצועת השוקית והערקום הקדמית (Ligamentum talo-fibulare anterius), רצועת השוקית והעקב (Ligamentum calcaneo-fibulare) ורצועת השוקית והערקום האחורית (Ligamentum talo-fibulare posterius).
תפקיד הרצועות להחזיק את העצמות והמפרקים במקום, והן מונעות תנועות לא נורמליות ממפרק הקרסול.
פתופיזיולוגיה לנקע:
כאשר העומס המופעל על מערכת הרצועות במפרק הקרסול עולה על כוחן של הרצועות, אחת מהרצועות (או יותר) נפגעת ונמתחת. זהו נקע. רוב הנקעים בקרסול מערבים את החלק הצידי של המפרק. הם מתרחשים בתנועה חזקה בקרסול, כלפי פנים. אם מנח הקרסול בעת הפגיעה הוא פלנטארי עולה הסיכוי לנקע. הרצועה הראשונה להיפגע היא ה-Anterior talo-fibular ligament בשל היותה דקה יחסית לאחרות (2 ס”מ בממוצע). תפקידה למנוע את תנועת גלגול כף הרגל פנימה. לכן, בזמן ריצה למשל, אם מועדים וכף הרגל מתעקמת כלפי פנים (הקרסול קורס כלפי חוץ), כל הלחץ מופעל על הרצועות החיצוניות.
הסימנים הקליניים והתסמינים של נקע בקרסול:
• כאב.
• אדמומיות ו/ או שטף דם מקומי.
• קושי בהזזת הקרסול.
• קושי בדריכה על הקרסול.
אבחון חומרת הנקע:
נקע מדרגה ראשונה - מתיחה או קרע מינימלי של הרצועות, המלווה בכאב קל ובנפיחות מועטה. מפרק הקרסול נשאר יציב, כך שעדיין ניתן לשאת את משקל הגוף ולנוע, כלומר התפקוד נשמר.
נקע מדרגה שנייה - קרע חלקי של הרצועות, המלווה בכאב ובנפיחות בינוניים עם שטף דם מקומי. מפרק הקרסול מאבד מיציבותו במידה קלה או בינונית, קשה לשאת את הגוף ולנוע ולכן יש קושי בתפקוד.
נקע מדרגה שלישית - קרע כמעט מלא או מלא של הרצועות, המלווה בכאב רב ובנפיחות בולטת עם שטף דם חמור. קיים אובדן היכולת לשאת את משקל הגוף ולכן גם אובדן התפקוד.
כ-40% מהנקעים הופכים לפציעה כרונית, המתבטאת בנקעים חוזרים (Recurrent Ankle Sprain), המובילים לחוסר יציבות של הקרסול (Ankle Instability) ועלולים לגרום לנטייה של הקרסול לשברים.
הטיפול בנקע בקרסול:
