
ברוקסיזם הינו המונח הרפואי להידוק וחריקת שיניים – סגירת הלסתות בעוצמה, המלווה בשפשוף חזק של השיניים העליונות עם השיניים התחתונות.
פעולה זו הינה תת-הכרתית; כמעט כולם חורקים שיניים, כשההבדל הוא בעוצמת החריקה (חריקות שיניים מתונות עוברות מעצמן). יתרה מכך, החוקרים מאמינים שתפקיד התנועות הריתמיות של חריקות השיניים נועדו להרטיב את הגרון, על ידי גירוי לבליעת רוק ו/ או פתיחת דרכי אוויר שאולי נחסמו על ידי הלשון (במיוחד בשינה על הגב). ברוקסיזם בשינה מופיע כהתקפים של התנועות הריתמיות הללו, הנמשכים כמספר שניות כל אחד, אך מספר ההתקפים בשעה עלול להיות רב מאוד.
חריקת השיניים/ הידוק השיניים מתרחש בדרך כלל בשעות המוקדמות של השינה, זאת מכיוון שבזמן השינה, הלחץ שמופעל על מפרק ה-TMJ (Temporal Mandibular Joint המפרק שמחבר בין הלסת העליונה ללסת התחתונה ומאפשר את פעולות הדיבור והלעיסה) גדול פי 6 מהלחץ המופעל בזמן הלעיסה והדיבור. מכאן, שרוב האנשים שחורקים את שיניהם אינם מודעים לכך. בדרך כלל שותפיהם לשינה מדווחים להם על קולות החריקות שהם משמיעים בזמן השינה (עד כדי כך שזה מפריע להם לישון).
הברוקסיזם נפוץ בקרב ילדים, החורקים שיניים כתגובה לאי-נוחות, כאב, קור, דלקת אוזניים. אצלם זה יכול להיות קשור גם להתפתחות וגדילה. בדרך כלל התופעה חולפת כשהם גדלים.
הסיבות לברוקסיזם (הידוק וחריקת שיניים)
ברוקסיזם מתחלק לשני סוגים:
ברוקסיזם ראשוני שהגורמים לו אינם ברורים.
ברוקסיזם שניוני, העשוי להגרם מהסיבות הבאות:
פיזיולוגיות: שיניים עקומות, מנשך לא נכון של השיניים, הפרעה במערכת העצמית המרכזית.
סיבות נפשיות: לחץ, חרדה, דיכאון, אישיות היפראקטיבית או אגרסיבית. קיים קשר ברור בין חריקת שיניים ומתח נפשי! בזמנים של מתח ולחץ נפשי ישנה החמרה ובזמני רגיעה – הטבה.
גורמי הסיכון להידוק שיניים הינם: לחץ נפשי זמני, צריכת ניקוטין, אלכוהול וסמים בכמויות גדולות, גיל (הברוקסיזם פוחת בגילאים מתקדמים), שתלי שיניים שנכשלו ושימוש בתרופות פסיכיאטריות מסוימות
